לפני שנים רבות יצרה איתי קשר מעצבת אופנה שסיפרה שמשרד ייעוץ כלכלי אליו פנתה, הפנה אותה אלי.
בפגישה סיפרו המעצבת ובעלה על חברת אופנה בבעלותם, בעלת מותג מוכר בענף, בה עיצבו, ייצרו ושיווקו בגדי נשים. החברה הפעילה מתפרה ו- 7 חנויויות שכורות בקניונים שונים. שנים רבות עבדו באופן רווחי ובנו את המותג אך באחת משנות השפל הקשות בענף החלו להפסיד כספים רבים בשל ירידה בהיקף המכירות, תוך תשלום שכ"ד גבוה לקניונים.
רואה החשבון דאז יזם הליך הקפאת הליכים, אך לאחר שנה הודיע שהתהליך נכשל והוא אינו יכול לעזור.
ביקשתי ולמדתי את הנתונים, הלכתי לראות את המתפרה ונוכחתי לדעת שכבר לא היה בסיס להבראה במצבם. בדים במתפרה כמעט וכבר לא נשארו ומלאי תוצרת גמורה בתחום האופנה מתיישן במהירות. הבנקים כבר מימשו את הבטחונות שהיו בידם והזוג נשאר ללא אמצעים. הצעתי וביצעתי את המהלכים הבאים: את אחד מבני הזוג שלחתי להליך פשיטת רגל, את בן הזוג השני הבאתי להקמת עסק עם שותפה משמעותית שעבדה שנים בתחום האופנה במוצרים משלימים. השותפות הקימה פעילות ייצורית ושיווקית במרכז.
במשך לא מעט שנים המשיך העסק לשמור על המותג, לייצר ולמכור לחנויות שונות, תוך עמידה במספר כללים אותם קבעתי: חלק מפעילות הייצור נעשתה ב- outsourcing, דבר אשר הקטין משמעותית הוצאות שכר. בניגוד לנהוג בענף, סחורה לא ניתנה יותר בקונסיגנציה, ופריטים ניתן היה להחליף רק בתוך העונה ולא בסופה, במטרה לאפשר מכירה חוזרת ולמנוע מצב בו בסוף העונה מוחזרת סחורה אשר הופכת ללא רלוונטית לעונות הבאות, ולמלאי מת.
לשמחתי הצלחתי להחזיר את הזוג לעסוק במקצועם ואף לשמר את המותג, וזאת בענף בו לא היה לי כל ניסיון או הבנה קודמים.